אפילפסיה

אדם שיש לו אפילפסיההגורמים לאפילפסיה בילדים ומבוגרים על פי הרפואה החדשה ועל פי ספרו של ד"ר מייקל גיי' לינקולן:

ישנם 2 סוגי אפילפסיה:

Tonic-Clonic Seizure (Grand Mal)
Absence Seizure (Petit Mal)

בסוג הראשון ישנו קונפליקט המרכיב שני אספקטים: פחד ופעולה מוטורית. בפחד מעורב החלק הצרברלי השולט בלרינקס. קונפליקטים של פעילות מוטורית מחוברים לקורטקס המוטורי.

קונפליקט הפחד יכול להתייחס לפחד ממוות או סרטן או מחוסר יכולת לפעול. זה יכול להיות קונפליקט מרכזי של פחד טוטאלי שיכול להתחבר עם אזור הגרון והצוואר. קונפליקט זה מתחבר עם הסימפטומים הבאים: בלוטות בצוואר, בעיות בריאות (Lungs) וניוון פעולות מוטוריות.

כיוון שהפחד נוטה לחזור, ישנם אירועים החוזרים בתכיפות: שלב אקטיבי, ואז ריפוי הגורם לאפילפסיה ושוב שלב אקטיבי. בכל רגע ישנה אפשרות של ייזום חזרה עם אירוע שבו החוש המורגש נצבע בפחד ופעילות מוטורית גם יחד. לדוגמא פחד מללכת לגן/ בית ספר, אי רצון ללכת אבל חובה ללכת בכל אופן. חומרת ההתקף משתנה עם משך זמן הקונפליקט ואינטנסיביות הקונפליקט.

בסוג השני "פטיט מל" ההתקפים קצרים פחות משלושים שניות ומערבים התנתקויות וחוסר מודעות. כמו ב"טוניק קלוניק" גם כאן מעורבים שני קונפליקטים: איום של אובדן טריטוריה ופרידה. ההתקפים לרוב קיימים אצל ילדים ומבוגרים שלא ניתנה להם האפשרות "לגדול". ההתקפים לרוב נעלמים עם הופעת הורמוני המין.

בפאזת הסטרס לא מבחינים במשהו ממש למרות שלפעמים ישנi התנתקויות קצרות. בשלב הריפוי כשנמצא פתרון לשני הקונפליקטים נוצר עודף של בצקת בשני המוקדים האחראים במוח. המוח נותן פקודה לתגובת סטרס במערכת העצבים המרכזית במטרה לפנות את הבצקות: זהו התקף ההתנתקות. לאחר מכן הגוף מתחבר חזרה.

כל עוד שתי רשתות צרברליות אלו במוח לא החלימו לחלוטין' ישנו הסיכון לחזרה עקב אירוע "שיפעיל" את שני הקונפליקטים.

על פי ד"ר Lincoln Michael (אימהות יקרות, נא לא להיבהל מסגנונו הבוטה בשורות הבאות), חוץ מהפחד שהזכרנו שהוא מכנה אותו "פחד מחרפן", ישנה עוד סיבה אפשרית והיא הענשה עצמית – יש להם צורך בלתי רגיל להלקות, להעניש, לסרס את עצמם. לכן הם בהתמדה מעורבים בצורות שונות של אלימות כלפי עצמם. הם רוצים "לעוף מפה לעזאזל" או לפחות להסתלק מהקטטה/ התנצחות כך שהם לא יצטרכו/ ידרשו לשום דבר. הם באים ממשפחה מעורערת, מבטלת ומענישה, ששכנעה אותם שהם "גרמו למלחמת העולם השנייה".

Fear freak out – יש להם לחץ ותחושת רדיפה מהסביבה יחד עם תחושת התמודדות גדולה. יש להם עומס מעבר למה שהם יכולים לשאת, והם רוצים "לעוף החוצה". בכל אופן חלק נכבד מהעומס הזה נגרם עקב הגזמה של אירועים במחשבה שלהם. הם מציגים דחייה של החיים ואלימות מסוימת כלפי עצמם. הם נסערים מאד מכך שסביבם  "עדר שוטים" והם נוטים לשחצנות ושהם יודעים יותר טוב מכולם . יש בהם הרבה זעם על כל מה שהם נתקלים בו.

בתוכם גם חבוי פחד המחריף לטירוף חרדתי וציפייה סוערת להשתוללות רצחנית מצדם. ישנו צורך קיצוני לברוח מחוויות החיים ביחד עם פחד גדול מציפיות החברה. ההתקפים הם התקפי פתע של פחד ושחרור אנרגיית כעס/ טינה אינטנסיביים.

זה מגיע כתוצאה מכך שישנה ציפייה גבוהה מדי מהם, או ממה שהם היו מסוגלים, או ציפייה מוגזמת עבור ילד. ישנה הרבה "אהבה התלויה בביצוע" וגורמי דחייה. במקרים יותר קיצוניים האימא מתפקדת כמו "ערפד פסיכי" המוצץ את המיץ כל הזמן. אם האפילפסיה מופיעה בילדות זה מוסיף לתחושה את חוסר המסוגלות "פגוע מוח" אשר רק מתדלק את להבות המצב.

השארת תגובה