אלרגיות
אלרגיה היא תגובה מוגזמת של מערכת החיסון לגורם שנכנס לגוף או שנחשפנו אליו.
ניתן לפתח אלרגיה לכל דבר, אך יש כאלו שיותר נפוצות כמו שאנו מכירים – אלרגיה לחלב, בוטנים, או כל אוכל שגורם למערכת החיסון להגיב. כמובן שגם חשיפה לאבקנים, פריחת עצי זית, אבק או כל חומר שגורם גירוי למערכת החיסון. תגובה עודפת מנזלת, עקצוצים בעיניים ועד תגובות קשות כמו שוק אנאפילקטי שיכול להוביל לסכנת חיים. חשוב לדעת שלא כל אלרגיה תתבטא בסימפטומים המוכרים, וישנן תגובות כמו הקאה או דלקתיות ועוד רבות אחרות שלא נראות שייכות אך יסודן באלרגיה.
כל אלרגיה ביסודה מחוברת לרגשות ו/או מחשבות שליליות. תת המודע לעיתים מצמיד מציאות פיזית לרגש ונוצרת מעין התניה. לדוגמא אם בזמן הארוחה אדם חווה חוויה שלילית, יתכן ויפתח אלרגיה לאותו מזון שאכל או ראה באותו רגע. ככל שעוצמת הרגש חזקה יותר, כך תגובת מערכת החיסון תהיה בהתאם. הגוף מזהה איום בסביבה ומפעיל את "מערכת האזעקה" ואת מערכת ההגנה כדי לסלק את הפולש.
"בכי פנימי" – הם חווים את התוצאה של אבל מודחק, והם למעשה מתפקדים תחת שליטה של קור כרוני חמור. הם מנסים לעורר אהבה באופן עקיף, כיון שהם גילו שלא ניתנה להם האהבה לה היו זקוקים כילד. הם מתגעגעים לאהבת אימא או לממלא המקום של אימא.
"פחית קולה רמוסה" – הם מרגישים חנוקים, מנועים מהגשמה על ידי העולם מסביבם. יש להם חוויה של הצפה של רגשות שלא נראה שיש להם פתרון או כל אפשרות לשינוי. למעשה הם מתכחשים לכוח ולערך העצמי שלהם.
"קרוב לקיר" (מושג מטאפורי בוטה שמקביל לאדם שנמצא מתחת לשירותים של בול פגיעה והוא לא יודע מתי תיפול עליו חתיכה מלמעלה, אך הוא יודע שהיא תיפול) – יש להם תגובת יתר להרגשת סיכון לשלומם, למשהו עוין לרווחתם. הם עוסקים בתפקוד "על הקצה" עקב קשיים רגשיים חמורים. הם נשלטים על ידי חרדה, רגשות מודחקים ו/או חרדה כללית.
יש להם פחד עמוק מלהרשות לאנשים אחרים לדעת מה הם חווים או מי שהם. הם מרגישים מאוימים והם מפחדים מאובדן, לכן הם נוקטים בגישה של 'להקדים דחיה'. גם כאן הם נשלטים על ידי חרדה, רגשות מודחקים. ישנו פחד ברמה משמעותית מלהיות שותף לגמרי בחיים. חוסר אמון אינטנסיבי לאפשר למישהו או משהו להיכנס 'לשטח שלהם'.
"זעם מודחק" – הם מדחיקים כעס חזק למדי ותגובה אגרסיבית. ישנה תגובת רוגז לחיים, והם מגיבים לאנשים במקום לפעול בהדדיות איתם. למי הם באמת אלרגיים? הם עובדים תחת התוצאות של עצבנות או גירוי מילדות.
כדי לנטרל אלרגיה חייבים לנטרל כל גורם, ולעיתים זה יכול להיות מורכב אם ישנם הרבה טריגרים. תזונה מתאימה ואיזון מערכת עיכול ייטיבו מאוד ולרוב יהיו הכרחיים ממש, יחד עם הריפוי הרגשי הנדרש. כמו בהרבה מקרים גם אלרגיה שמטופלת בשלב מוקדם של החיים, התוצאות תהיינה מהירות יותר.
שוק אלרגי (אנאפילקטי) – חסימת נשימה, כוורת, נפילת לחץ דם – סכנת חיים.
"חייבת להיות איזו דרך לצאת מפה" – יש להם התקפה חריפה של דחיה עצמית בו זמנית עם הרגשה אינטנסיבית שהם מותקפים ומואשמים על ידי סביבתם. יש להם הרבה אשמה ובושה ביחד עם הרגשה שהם צריכים 'להיענש על החטאים שלהם'.
הם מתפקדים 'על הקצה' עקב קשיים רגשיים אינטנסיביים והתכחשות לכוח ולערך העצמי שלהם. הם מרגישים מאוימים ומפחדים מאובדן כתוצאה מהחרדה וכל הרגשות המגרים ומעצבנים. הנסיבות יוצרות מחשבה של 'מה התועלת? זה בכל מקרה לא יצליח' שמייאשת ונותנת חשק 'להפקיר את הספינה', משתקפת במשאלה של תת המודע למות.
טיפול במצב זה מצריך יחד עם נטרול כל הגורמים זהירות רבה, כי מדובר ברגש חזק מאוד שהוביל כבר למסקנה וזה יותר מורכב והאחריות גדולה עקב ההשלכות הידועות. אך גם אם המטופל ימנע מהאלרגן בכל אופן עדיף כן לטפל מאשר לא לטפל, עקב הסיכוי האפשרי שזה יצליח, וגם לא תמיד אפשר להיות בטוחים ב- 100% שלא נחשף לאלרגן.
אפילפסיה
הגורמים לאפילפסיה בילדים ומבוגרים על פי הרפואה החדשה ועל פי ספרו של ד"ר מייקל גיי' לינקולן:
ישנם 2 סוגי אפילפסיה:
Tonic-Clonic Seizure (Grand Mal)
Absence Seizure (Petit Mal)
בסוג הראשון ישנו קונפליקט המרכיב שני אספקטים: פחד ופעולה מוטורית. בפחד מעורב החלק הצרברלי השולט בלרינקס. קונפליקטים של פעילות מוטורית מחוברים לקורטקס המוטורי.
קונפליקט הפחד יכול להתייחס לפחד ממוות או סרטן או מחוסר יכולת לפעול. זה יכול להיות קונפליקט מרכזי של פחד טוטאלי שיכול להתחבר עם אזור הגרון והצוואר. קונפליקט זה מתחבר עם הסימפטומים הבאים: בלוטות בצוואר, בעיות בריאות (Lungs) וניוון פעולות מוטוריות.
כיוון שהפחד נוטה לחזור, ישנם אירועים החוזרים בתכיפות: שלב אקטיבי, ואז ריפוי הגורם לאפילפסיה ושוב שלב אקטיבי. בכל רגע ישנה אפשרות של ייזום חזרה עם אירוע שבו החוש המורגש נצבע בפחד ופעילות מוטורית גם יחד. לדוגמא פחד מללכת לגן/ בית ספר, אי רצון ללכת אבל חובה ללכת בכל אופן. חומרת ההתקף משתנה עם משך זמן הקונפליקט ואינטנסיביות הקונפליקט.
בסוג השני "פטיט מל" ההתקפים קצרים פחות משלושים שניות ומערבים התנתקויות וחוסר מודעות. כמו ב"טוניק קלוניק" גם כאן מעורבים שני קונפליקטים: איום של אובדן טריטוריה ופרידה. ההתקפים לרוב קיימים אצל ילדים ומבוגרים שלא ניתנה להם האפשרות "לגדול". ההתקפים לרוב נעלמים עם הופעת הורמוני המין.
בפאזת הסטרס לא מבחינים במשהו ממש למרות שלפעמים ישנi התנתקויות קצרות. בשלב הריפוי כשנמצא פתרון לשני הקונפליקטים נוצר עודף של בצקת בשני המוקדים האחראים במוח. המוח נותן פקודה לתגובת סטרס במערכת העצבים המרכזית במטרה לפנות את הבצקות: זהו התקף ההתנתקות. לאחר מכן הגוף מתחבר חזרה.
כל עוד שתי רשתות צרברליות אלו במוח לא החלימו לחלוטין' ישנו הסיכון לחזרה עקב אירוע "שיפעיל" את שני הקונפליקטים.
על פי ד"ר Lincoln Michael (אימהות יקרות, נא לא להיבהל מסגנונו הבוטה בשורות הבאות), חוץ מהפחד שהזכרנו שהוא מכנה אותו "פחד מחרפן", ישנה עוד סיבה אפשרית והיא הענשה עצמית – יש להם צורך בלתי רגיל להלקות, להעניש, לסרס את עצמם. לכן הם בהתמדה מעורבים בצורות שונות של אלימות כלפי עצמם. הם רוצים "לעוף מפה לעזאזל" או לפחות להסתלק מהקטטה/ התנצחות כך שהם לא יצטרכו/ ידרשו לשום דבר. הם באים ממשפחה מעורערת, מבטלת ומענישה, ששכנעה אותם שהם "גרמו למלחמת העולם השנייה".
Fear freak out – יש להם לחץ ותחושת רדיפה מהסביבה יחד עם תחושת התמודדות גדולה. יש להם עומס מעבר למה שהם יכולים לשאת, והם רוצים "לעוף החוצה". בכל אופן חלק נכבד מהעומס הזה נגרם עקב הגזמה של אירועים במחשבה שלהם. הם מציגים דחייה של החיים ואלימות מסוימת כלפי עצמם. הם נסערים מאד מכך שסביבם "עדר שוטים" והם נוטים לשחצנות ושהם יודעים יותר טוב מכולם . יש בהם הרבה זעם על כל מה שהם נתקלים בו.
בתוכם גם חבוי פחד המחריף לטירוף חרדתי וציפייה סוערת להשתוללות רצחנית מצדם. ישנו צורך קיצוני לברוח מחוויות החיים ביחד עם פחד גדול מציפיות החברה. ההתקפים הם התקפי פתע של פחד ושחרור אנרגיית כעס/ טינה אינטנסיביים.
זה מגיע כתוצאה מכך שישנה ציפייה גבוהה מדי מהם, או ממה שהם היו מסוגלים, או ציפייה מוגזמת עבור ילד. ישנה הרבה "אהבה התלויה בביצוע" וגורמי דחייה. במקרים יותר קיצוניים האימא מתפקדת כמו "ערפד פסיכי" המוצץ את המיץ כל הזמן. אם האפילפסיה מופיעה בילדות זה מוסיף לתחושה את חוסר המסוגלות "פגוע מוח" אשר רק מתדלק את להבות המצב.
דכאון אחרי לידה
מקרה לדוגמא:
חנה, אישה חרדית חסידית הגיעה אלי במטרה להיגמל מהציפרלקס שנוטלת עקב דיכאון אחרי לידה.
באבחון מצאתי מה יצא מאיזון והתחלנו בדיקור. כמה מפגשים והדיקור החל לשפר את מצב רוחה יותר.
בשלב זה הסברתי לה שכיוון שהגוף התרגל לחומר צריך לתת לו משהו חלופי כמו צמחי מרפא שישלימו את החסר וייתנו תמיכה לגמילה, אך שתדע שיבוא הרגע שהגוף "יצעק" תנו לי חומר והרגשות יתחילו לצאת מאיזון, ובמקרה כזה שמיד תתקשר אלי.
וזה מה שאכן קרה – הגיע הרגע בו חנה מתקשרת מודאגת ממצב רוחה, כשאני מרגיע אותה ואומר לה שזה בסדר והמשבר יעבור, מאז חנה מרגישה מצוין ללא תלות בציפרלקס.
כאב ראש מיגרני
"רעב לאהבה" – הם מתגעגעים לאהבה של אימא או של מישהו קרוב. האהבה שלהם באה מסדר העדיפויות והדאגות של אימא שלהם בתוך מבנה משפחתי בו האב דומיננטי, לא ללא תנאי או כתגובה לצרכים שלהם. ולכן יש להם משמעת מפחד שיידחו ויינטשו. וכתגובה הם מפתחים גישת פיצוי של פרפקציוניזם בניסיון 'לרכוש' את הזכות לאהבה.
"מונע" (שיש לו מוטיבציה) – הם מרגישים שהם צריכים להתאמץ מאוד כדי להצליח בחיים, ושהם צריכים 'לעשות משהו מעצמם' והם שואפים לסיים דברים. זוהי הרגשה חיונית של חיים ומוות שהם חייבים להשיג את המטרה ולהשיג את התוצאה. מכל מקום כשהם מסיימים את הפרויקט, זה סלל את הקרקע להבנה שהישג זה לא הולך להביא להם את אהבת האם שכספו אליה נואשות, ובכך מכשירים את הקרקע לעוד מרדף אחר פרויקט. וזה מביא את כאב הראש.
"עומס יתר" – הם מרגישים מוצפים אינפורמציה ואינם מסוגלים לשלב אותה. יש להם תגובת זעם אינטנסיבית אך מודחקת למצב זה. כאילו הם נדרשים לעשות את הבלתי אפשרי עם כלום והם כועסים על כך ביותר. הם לא מסוגלים לנהל את הדרישות הרגילות ואת הלחץ של החיים.
"מתוסכל" – הם מרגישים שמשהו צריך להיות מושג או להיעשות, שמשהו נדרש מהם. ישנו פחד ו/או התנגדות משמעותי אם ביכולתם להשלים דרישה זו. ישנה מטרה שצריך להשיגה והמחשבה על כך יוצרת כאב. יש להם הרגשת התכנסות של חוסר יכולת שנוצרה מחינוך הדורש להציג פרפקציוניזם.
אלו רק מעט מהסיבות העמוקות האפשריות, כאשר ברקע ניתן לראות אלרגיות למזונות (גלוטן ,מוצרי חלב ועוד) או חומרים מסוימים ש'מדליקים' את המיגרנה, כמו רגישות לקרינה או רעילות של מתכות רעילות כגון כספית בסתימות השיניים או אלומיניום שנפלט מכלים חד פעמיים לתוך המזון.
תיקון הגורמים הללו ועוד אחרים שמעלה האבחון ביחד עם דיקור מתאים ועבודת עומק נותנים אפשרות גבוהה לריפוי אמיתי, לעיתים אפילו מהיר. כמובן ככל שמקדימים לטפל עם התפרצות הסימפטומים התוצאות תהיינה מהירות.
כאבי גב
האם כאב לכם הגב בזמן האחרון?
אם כן, בואו ותקשיבו מה יש לכאב הזה לומר לכם. כל כאב או בעיה מקפלת מסר מסוים, שעד שלא נשחרר את המסר בצורה מלאה נשאר עם הכאב/ סימפטום. גם אם כרגע הוא נעלם הוא יכול לחזור ולהגביל את חיינו שוב.
כאבי גב יכולים להיות מסוגים שונים כמו שרירים מכווצים, חולשה בגב או הקרנות לרגליים, פריצת דיסק, בלט דיסק, היצרות תעלת עמוד שדרה ועוד ועוד. לכל אחד מהם סיבות שונות. אפילו למספר החוליה בעמוד שדרה ישנה משמעות למסר העולה המחכה לשחרור. נכון שתרגילים נכונים וטכניקת טיפול כמו דיקור סיני וכדומה יסייעו מאוד, אך יחד עם זאת שחרור המסר יזרז את הריפוי לפעמים בצורה שתדהים אותנו ואת הרופא.
נתחיל עם זה שהגב שלנו הוא ה"תמיכה" שלנו ואם איבדנו תמיכה, הן ממישהו הקרוב לנו או תמיכה כלכלית, אז הגב שלנו פגיע יותר. אדם שמצבו הכלכלי הורע פתאום או שעניין כלכלי מטריד אותו, לדוגמא חסר לו כסף שהוא חייב לשלם, יכול לחוש זאת היטב בשרירי הגב המתכווצים. אני זוכר בעל עסק שפשט רגל אומר "הגב שלי הורג אותי" ובמילים אחרות ההפסד הכספי/ אובדן התמיכה שלי מכאיב לי. לא נדיר לראות אנשים שכשהבנק לוחץ אותם חוטפים כאב גב או כאלו שפוטרו מעבודתם מגיעים עם גב תפוס. ברגע שמזהים את הסיפור ניתן להציף אותו ובטכניקות פשוטות להפוך את המצב. ככל שיש לנו יותר בהירות בסיפור שלנו הריפוי יהיה טוב ועמוק יותר. בהירות היא הרגשות כמו פחדים או כעסים וכו', התמונות והאמונות שאנחנו מחזיקים בתוכנו, ואם נחבר את זה לסיפור שמזכיר את החוויה הזו מוקדם יותר בחיינו ונשחרר את כל זה בטכניקה טובה, הריפוי יכול להיות אפילו מהיר יותר.
בטיפול אני משלב את החלק הפיזי, כמובן על בסיס האבחון דרך איזו שיטה שתתאים למטופל מהשיטות הבאות: דיקור, תרגילים מיוחדים לכל בעיית גב, צמחי מרפא, תוספי תזונה ומיטת היפוך (מגניבה) כאשר החלק האנרגטי נותן לנו את המענה העמוק יותר.