פעם היה אדם הולך אל הנביא אם הייתה לו מחלה, והנביא היה מגלה את שורש המחלה, ומדריך את האדם כיצד להירפא. אומרים שהעונש היה תמיד ממין החטא, כלומר אם חטאת ופגעת ברכוש הזולת ולא שילמת, יהיו לך נזקים כלכליים. וכן בגוף, אם אדם פגם באיבר מסוים, היה גם לוקה בו.
האם יש לנו אפשרות לזהות שורש מחלה על ידי שימוש בעקרון דומה? מסתבר שכן.
אם ניקח איבר שנפגע וננסה לחשוב אלו פעולות איבר זה עושה או למה הוא משמש, מה הוא מייצג או מביע, ונבחן את הסימפטום – מה הוא מייצג או רומז לנו, נוכל לגעת בשורש העניין.
אם לדוגמא ישנה בעיה בעין עם סימפטום של דמע – ללא כל סיבה רגשית או גירוי חיצוני כמו בצל או חומר חריף, ננסה לחשוב מתי בדרך כלל יש לנו דמעות וכמובן התשובה תהיה כשאנו בוכים מסיבה רגשית. ואם כן, חוסר יכולת לבטא צער/ אבל פנימי, או חוסר יכולת להגיד מה שהאדם רוצה יביא לדמעות שיורדות כאילו ללא סיבה, ודמעות אלו כביכול הן הפתרון למצב הפנימי.
דוגמא נוספת שרבים מכירים היא שומן של עודף משקל – הוא בעצם הרגשה של צורך בהגנה וזו אבחנה כללית, אבל יכול להיות גם התנגדות לסליחה והשומן משמש כמחסום והתבצרות בפגיעה שלא תאפשר סליחה. פיזית, השומן עוטף את הרעלים שנמצאים בגופינו ומשמש להם מעין מחסן כדי שהרעל לא יפגע בנו, ולכן רק בהורדת השומן לא הבטחנו הגנה לעצמנו מפני הרעלים, בין אם הם פיזיים או רגשיים, ולכן דיאטת כאסח או אימוני כושר רק בשריפת שומנים לא יועילו בטווח הרחוק, כיון שהגוף רוצה להגן על עצמו ומתוך כך ייצר שומן נוסף, וזו סיבה מרכזית מדוע אחרי ירידה במשקל חוזרים עם אקסטרה משקל.
אחד הרגשות היותר פופולאריים הוא כעס לסוגיו השונים – החל מתסכול, זעם, אשמה, דכאון, מרירות וכו'. כשאנו כועסים נדמיין איזה צבע יהיה הכי מתאים לאפיין את הרגש? לרוב זה יהיה הצבע אדום, וכשמופיע צבע זה בגופינו במקום בו איננו צריך להיות, נוכל לומר שכנראה זו דלקת או זיהום כלשהו. ואם כן יהיה יותר קל לחבר מצב דלקתי עם כעס כלשהו, ובהתאם למיקום בגוף נוכל לחבר את הכעס עם הפעולה הקשורה באותו איבר וכך להגיע לאבחון מדויק יותר.
בהצלחה
שלכם לבריאות,
גילי